החלטה בתיק ב"ש 91000/05

ביום 3/3/2005 גזר בית-משפט קמא (כב' השופט נ' דסקין מבית-משפט השלום            בפתח-תקווה) את עונשו של המבקש, לאחר שזה הורשע על-פי הודאתו, בעבירות של איומים וגרימת חבלה חמורה.

מתברר כי ביום 10/3/2004, בעת שהמבקש היה אסיר ברישיון, הוא איים על המתלוננת, גרושת אחיו, נקט נגדה באלימות והוציאה בכוח מן הבית, כשהוא גורר אותה לאורך הבית אל החצר, עד שהגיע לשער הבית, שם נפלה כשהיא בוכייה. באופן זה גרם המבקש למתלוננת שבר בידה השמאלית. אם לא די במעשה האלים החריף הזה, התעלם המבקש, הוא ואחיו שהיה במקום, מבכייה של האישה הנפגעת וממצוקתה, והיא נאלצה להגיע בכוחות עצמה לביתה, שם הזעיקה את המשטרה ופנתה כדי לקבל טיפול רפואי.

מאז הורשע המבקש, על-פי הודאתו, כנזכר, ביום 7/7/2004, הוזמן בעבורו תסקיר ומאז ועד ערב שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר-הדין, היה מצוי בטיפולו של שירות-המבחן, אשר הגיש תסקיר בעבורו, לקראת אותו דיון. בתסקיר זה המליץ שירות-המבחן ללכת לקראת המבקש ולהורות על הארכת מאסר מותנה בר-הפעלה שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין עבירת אלימות קודמת. שירות-המבחן עשה כן, למרות שקבע בתסקירו כי המבקש לא גילה תובנה של ממש לגבי חומרת מעשיו, אף כי במהלך התקופה שבה היה נתון בטיפול השירות גילה מוסר עבודה ראוי והסתדר היטב עם משפחתו, כדברי בית-משפט קמא.

בית-משפט קמא לא קיבל את ההמלצה האמורה וסבר כי ההליך השיקומי של המבקש, במהלך חודשים אלה, לא עלה יפה, בשל העדר התובנה האמור לגבי חומרת מעשיו והתנהגותו. בית-המשפט, בגזר-דין בהיר ומפורט, שקל את הנסיבות כולן ומצא כי אין מקום להורות על הארכת התנאי הכרוך במאסר המותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, והורה על הפעלתו. זה בצד הטלת 10 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה בה הורשע. בשים-לב לנסיבות לקולא, הודייתו של המבקש וכנראה גם אורכו של המאסר המותנה שהופעל, הורה בית-המשפט כי 7 חודשים מתוך עונש המאסר המותנה שהוטל, ירוצו בחופף לעונש שהוטל, כך שסך-כל עונש המאסר שעל המבקש לשאת, הוא בן 15 חודשים.

המבקש כבר החל בנשיאת עונש זה ביום 24/3/2005, לאחר שתמה תקופת הדחייה ועיכוב ביצוע העונש שהתיר בית-משפט קמא.

להשלמת התמונה צריך להוסיף, כי בעניין השיקולים שבהם נעזר בית-משפט קמא בקביעת גזר-הדין, גם עונשו המכביד, יחסית, של המבקש, אשר לבד מעונש המאסר המותנה, הופעל, עומדים לחובתו רישומים פליליים לא-מעטים, מאז היותו נער, בשנת 1995. בעיקרו של דבר מדובר בעבירות אלימות, רכוש וסמים.

הבקשה שבפניי עניינה עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש. בא-כוחו הנכבד סבור כי יש סיכוי טוב לכך כי יצליח לשכנע, באמצעות הודעת הערעור שהגיש, כי מן הראוי, בנסיבות הכוללות, להעדיף את המלצת שירות-המבחן בכל הנוגע להארכת התנאי הכרוך במאסר המותנה, באופן שיימנע מן המבקש, כליל, ריצוי של עונש מאסר בפועל, וכיוצא-בזה גם הליכה לקראתו בענישה בגין העבירה בה הורשע.

בחנתי את הנסיבות הכוללות ואת קביעותיו של בית-משפט קמא, ואינני סבור כי סיכוייו של המבקש לשכנע, באמצעות בא-כוחו הנכבד, בית-משפט של ערעור, לשנות מגזר-דינו, הם טובים. לרועץ עומדת לו קביעתו של שירות-המבחן על כך שלא הפנים את חומרת מעשיו, ושיקול זה עומד בבסיס כל הליך שיקומי. בדין, כך סבור אני, ראה בית-משפט קמא עניין זה כמצדיק את אי-קבלת המלצת שירות-המבחן. שלא לדבר על כך שהמדובר על עבירת אלימות מכוערת עם סממנים של התאכזרות - וגם על כך אמר בית-משפט קמא דברים בגזר-דינו, ובמי שלחובתו הרשעות קודמות לא-מעטות, כולל בעבירות אלימות. סותמת את הגולל על סיכוייו של המבקש, היא העובדה כי ביצע את מעשהו לא רק בעת שהיה אסיר ברישיון, אלא גם בתקופה שמאסר מותנה בן שנה אחת היה תלוי ועומד כנגדו.

מותר לי לומר, כי בית-משפט קמא שקל את השיקולים הראויים, ואני שב ומביע את הדעה כי סיכוייו של המבקש לשנות מקביעתו, בעת הערעור, אינם טובים.

תקופת המאסר שנגזרה על המבקש איננה ארוכה, אמנם, אך גם אי-אפשר לומר, בשל כך, שהיא מורכבת גם מעונש מאסר מותנה שהופעל (ברובו בחופף), כי היא כה קצרה עד כי אי-עיכוב ביצוע העונש, עלול לסכל את עצם האפשרות לשמוע את הערעור.

לפיכך מצאתי לדחות את הבקשה.

            אני מציע כי המזכירות תקבע ערעור זה לשמיעה, מוקדם ככל האפשר.

ניתנה והודעה בפומבי, היום, י"ט באדר ב' התשס"ה, 30 במרץ 2005.

קלדנית: ד.ל.ס. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: